הלית כפיר
שמי הלית כפיר, אני אמא לשתי בנות ומתגוררת בגבעתיים. מאז ומתמיד, אומנות הייתה חלק בלתי נפרד מחיי, והתשוקה שלי לציור ליוותה אותי לאורך ילדותי. לאחר השירות הצבאי, חיפשתי דרך לשלב יצירתיות עם מקצועיות, התחלתי בלימודי צורפות ואף הקמתי וניהלתי עסק קטן לעיצוב תכשיטים. אולם, מתוך רצון להעמיק את החיבור לאומנות ולחקור את נפש האדם, פניתי ללימודי פסיכולוגיה, וסיימתי את התואר הראשון בהצטיינות.
השילוב בין פסיכולוגיה לאומנות הוביל אותי לגלות את תחום הטיפול באומנות – נקודת המפגש המושלמת בין שתי התשוקות הגדולות שלי. בשנת 2006, התחלתי את לימודיי בתכנית להכשרת מטפלים באומנות בסמינר הקיבוצים, שם עברתי התמחות מעמיקה עם ילדים ונוער בבית החולים גהה. לימים, נרשמתי לתכנית לתואר שני למטפלים מנוסים באוניברסיטת חיפה, וגם אותו סיימתי בהצטיינות.
במהלך השנים, רכשתי ניסיון רב בעבודה עם מגוון אוכלוסיות – מילדים עם לקויות למידה והפרעות התנהגות בבתי ספר, ועד ילדים ונוער בסיכון בפרויקטים עירוניים ובקליניקה פרטית. במקביל, אני ממשיכה להרחיב את ידיעותיי בתחום האומנות, דרך לימודי ציור ופיסול עם מיטב האומנים.
בשנת 2011, ייסדתי את "סטודיו ספירלה" בגבעתיים, וב-2024 עבר הסטודיו לפעול ב"בוסתן" – מרחב לצמיחה ויצירה בגבעתיים. בבוסתן מתקיימים חוגים וסדנאות בתחומי אומנות פלסטית לילדים ונוער, יחד עם פעילות תיאטרלית ויצירתית בשיתוף עם תיאטרון אולי.
אני מאמינה בכוחה המרפא של האומנות וביכולתה לתרום להתפתחות אישית, להתבוננות פנימית ולצמיחה בכל גיל.
מינדי מרגלית
אמנית, מורה לאמנות ואמא לשלושה ילדים
בוגרת ESAT-Ecole Supérieure des Arts et Techniques בפריז.
הכשרתי המקצועית כמעצבת תפאורה לתיאטרון וניסיוני בעבודה בתיאטרון בעיצוב וייצור תפאורות, תלבושות ואביזרים לימדו אותי על החופש הגדול שנותנת הבמה לאנשים העובדים עליה וכן לעובדים מאחורי הקלעים, לעוטי מסיכות וליוצריהן.
אני מאמינה בכוחה של אמנות הבמה לתת מקום ביטוי ליוצר, כשהוא נחשף באמצעותה מצד אחד אך מצד שני גם מוגן על ידה. היא מספקת מקום מוגן, ובכך מהווה כלי טיפולי המאפשר ליוצרים, ילדים או מבוגרים, סביבה בטוחה בה יוכלו לעסוק בנושאים קשים או כואבים, מרגשים או מצחיקים ואפילו שטותיים ואפשרות לעבור תהליכים עם עצמם ועם קבוצה, מול קהל ולבד.
עוד דבר שלימדה אותי העבודה בתיאטרון הוא יצירה פלסטית בהשראת טקסט. היום בחוגים לילדים, אני מלמדת פיסול וציור בהשראת סיפורי ילדים. הסיפורים והשיחה עליהם מהווים בסיס רעיוני לעבודה הפלסטית. הילדים חווים מעבר הלוך ושוב בין השפה המילולית לשפה הויזואלית. הם שומעים סיפור, משוחחים עליו, יוצרים בעקבותיו ותוך כדי עבודה לומדים לדבר על היצירה שלהם.
